הלוואות, אפיק ההשקעה הגדול בעולם שאתם כמעט ולא נהנים ממנו

"אולי אתם לא תהפכו למשפחת רוטשילד בעצמכם אבל אם ההזדמנות נקרית בדרככם –
חוב לא סחיר הוא בהחלט מההשקעות הטובות שיכולות להיכלל בתיק ההשקעות שלכם".

חוב לא סחיר, מה שנקרא בפשטות הלוואות, הוא אפיק ההשקעה הפיננסי הגדול והרווחי בעולם.
כזה שבאמצעותו טייקונים כמו גולדמן-סקס, רוקפלר (כן, ההוא מהמגדל שעל שמו) ורוטשילד (כן, ההוא מהשדרה שעל שמו) עשו את הונם והציבו את שם המשפחה שלהם בדפי ההיסטוריה.

איך יכול להיות שאתם לא משתתפים בו?

הלוואות הן הנכס הפיננסי הגדול ביותר בעולם. סך הנכסים הפיננסים בעולם שווים כ-500 טריליון דולר: זה כולל את כל מה שהוא נייר המיצג ערך ישיר כגון מניות, אג״ח סחיר כסף וכו׳.
מניות, שכולנו רגילים לדבר עליהן כ"מרכיב העיקרי בשוק ההון" – הן רק 93 טריליון דולר.
כל האג״ח בעולם? כ-130 טריליון דולר כולל אג״ח מדינות.
מאידך, סך החוב העולמי? כלומר המספר המשקף את מה שקורה במידה וכולם משלמים לכולם ואף אחד לא חייב לאף אחד כלום – כ-300 טריליון דולר.

עם כל הכבוד לעליות הערך בשוק המניות, בפועל יש יותר הכנסות מריבית.
הלוואות הן הקטר שמניע את הכלכלה שלנו.

• 

הנכס הפיננסי הראשון בעולם היה הלוואה.

גם אם בזמנו אולי הוא לא היה נייר ערך אלא רק הסכמה בעל פה. כמעט בכל קודקס חוקים קדום הלוואות היו עניין מוסדר.
זוכרים את חוקי חמורבי? אז גם שם.
חמשת אלפים שנה עברו ועדיין נכס הבסיס הזה, ההלוואה, הוא מה שמחזיק את הכלכלה, מתמרץ את היזמות ומעודד את המסחר. המוסדות הפיננסים החזקים ביותר – בנקים וחברות ביטוח, מייצרים את רוב ההכנסות שלהם באמצעות ריביות. הם לא טועים. מבחינת היחס של סיכון / סיכוי מדובר על נכס מעולה ויציב עם הכנסה קבועה שמושפע הכי פחות ממשברים.

ההכנסה ברוטו עליו לא שונה בהרבה מתוחלת של השקעה בשוק ההון,
והתפעול שלו, בניגוד למסחר, יותר פשוט.

קצת דוגמאות כדי להמחיש עד כמה מדובר באפיק אטרקטיבי?

חברות הביטוח והפנסיה שאמורות להרוויח בעיקר מפרמיות ודמי ניהול מושקעות המון בתחום האשראי. בישראל לדוגמא, מתוך טריליון ש"ח אשראי לעסקים חברות הביטוח העמידו 500 מיליארד ש"ח בהלוואות באופן ישיר. נכון, כמו הבנקים! כמעט לכל חברה שיש לה אג״ח רשום למסחר בבורסה הישראלית יש חוב בהיקפים דומים שאינו רשום למסחר והוא ישירות מול הבנקים ומול חברות הביטוח.

יונתן ברנד, מנכ"ל חברת הבנקאים

החוב הזה (שלא הגיע לציבור) הוא בתנאים טובים הרבה יותר. כלומר את החוב הטוב יותר מקבלים הגופים הגדולים ואת החוב הפחות טוב, זה שלעיתים ללא בטוחה או בריבית נמוכה יותר, הופכים לחוב סחיר ומגלגלים לציבור דרך הבורסה.

לסיכום – הנכס הפיננסי הגדול ביותר, המכניס ביותר, המשתייך לקטגוריית האטרקטיביים ביותר,
הוא משהו שהציבור כמעט ולא משקיע בו באופן ישיר.

ועכשיו השאלה הפשוטה היא – למה לא?

למה אתם לא יכולים להשקיע בחוב לא סחיר:

הסיבה הראשונה היא שאתם יכולים, כמעט, אבל זה לא הכי כדאי.
באופן עצמאי אסור לתת הלוואות על דרך העיסוק בישראל ללא רישיון, ואת זה כמשקיעים בלבד אתם לא הולכים לעשות. אם אתם מלווים רק קצת ובהיקפים קטנים אתם לא נהנים מהפיזור והביטחון. בנוסף אתם צריכים לתפעל את כל זה. אם אתם רוצים שמישהו יעשה את זה בשבילכם אז יש המון פלטפורמות P2P (עמית לעמית) שהצעת ההשקעה שלהן היא חיבור ישיר בין מלווים ללווים.

המודל הזה נכשל בכל העולם, ההשקעה לא מפצה על הסיכון והפלטפורמות עצמן נסגרות, נרכשות על ידי חברות ביטוח או הופכות להיות בנק. יש לכך מגוון סיבות, אך בפועל כל המודל הזה לא עבד וגם לא הולך לעבוד.

הסיבה השנייה (והמהותית יותר) היא שבמרבית המקרים זה פשוט לא יעיל לשוק.
אם הגוף המלווה גדול מספיק (אהם-אהם… בנק) הוא לא צריך את המשקיעים הקטנים. כזה פשוט.
הגוף הגדול מקבל כסף במחיר אפסי מהציבור באמצעות הפקדונות בבנק, בבורסה, או הבנק המרכזי.

אם הבנק מקבל מכם את הכסף בפק״מ בריבית כמעט אפס למה לו לשלם לכם יותר?
אם הגוף המלווה קטן יותר מבנק, ומלווה בהיקפים של עשרות מילונים עד מאות נמוכות של מיליונים בד״כ לא שווה לו להתעסק עם המון משקיעים קטנים ולשלם להם כ-4% עד 5% ריבית שנתית מובטחת (שזה מה שמניב תיק האשראי שלו בד״כ).

עדיף לו לגייס חוב רק ממשקיעים בינוניים יחסית בהיקפים של כמה מיליונים לכל הפחות עד שהוא יגדל. כשהוא יגדל אז הוא כבר יעבור למשבצת הראשונה שצוינה לעיל והוא יפסיק לקבל משקיעים קטנים ובינוניים בכלל.

הסיכוי למצוא גוף כזה בתחילת הדרך ולקפוץ על הרכבת נמוך מאוד.

צריך גישה אליו, היכרות עם התחום, הבנה של התחום וחשיבה מחוץ לקופסא של עולם ההשקעות הקלאסי.

הכותב הוא מנכ״ל חברת הבנקאים,

בנקאות מימון לעסקים בלי בנק.